יום שישי, 21 בפברואר יט' אדר א' תשס"ג מוזיקת נשמה מחזירה רוסים לרוסיה, מתקשרת עם מתים. ככה זה כשפסיכולוגית קלינית מטפלת בנבל תנכ"י מאת שי להב
בריג'ט קשטן שואלת אותי מה הדבר שהכי מציק לי בימים טרופים אלה. אני עונה שלאחרונה מענה אותי הפחד מפני מוות בגיל צעיר. היא מעמעמת את האורות ומורה לי לשכב על מזרן צחור כשלג. בעיניים עצומות, אני מתחבר אל "האני המוחלט והכל יכול שלי", באמצעות מוזיקה חרישית, הבנויה על מלמולים אנושיים ופריטה עלי נבל. אחרי כרבע שעה של הרפיה מוחית, מראות עמומים מתחילים לצוץ בראשי. קשטן מובילה אותם דרך הוצאת קולות מגוונים מפיה, מרביתם בתדרים גבוהים במיוחד. הדמות המטושטשת לובשת צורה, ואני מבחין באיכר רוסי מבועת, הספון עם אשתו בביתו הכפרי והמוקף באש. במקביל, אנחותיה של קשטן מתחילות להצטרף לכדי ניגון מוחשי, המזכיר שירים עצובים ביידיש. ככל שהמנגינה מתפתחת, המראות מתבהרים, ולבסוף אני מבחין בקלסתרוניהם המפורטים של האיכר ורעייתו, הדומה באורח מפליא לחברה שלי לשעבר. ברגע שבו פורץ פרש קוזקי לבית הדל, חוטף את האשה ומשסף את גרונו של הגלגול הקודם שלי באמצעות סכין ארוכה, בריג'ט כבר מצלצלת כמו בעיצומו של טקס זיכרון ליום השואה. גם ממעמקי התודעה החדשה שלי, הרפי גינת שבי לא יכול להתעלם מהעובדה שהמוזיקה חופפת באופן מוחלט מדי למראות. אותם מראות שאני מקפיד לתאר בקול בפני קשטן. אבל בתום הטיפול, כשאני חושף בפניה את ממצאי התחקיר, היא מדהימה אותי מחדש. מתברר שקשטן נולדה וגדלה כקתולית, התחנכה במנזרים ברחבי בלגיה ואין לה שום קישור מזרח אירופאי, או ידע בז'אנר ה"שריפה אחים, שריפה". בדרך חזרה הביתה, הפחד מפני מוות בגיל צעיר נעלם לגמרי. הוא מפנה את מקומו לפחד חדש. האם ייתכן שכל הבולשיט הרוחני הזה עובד? להיטים טבעוניים הוא עובד היטב, לפחות ברמה המסחרית. בתקופה האחרונה, כמויות גדלות והולכות של ישראלים בוחרים בשיטות מגוונות של טיפול באמצעות מוזיקה כדי להתמודד עם חרדות ומצוקות. מה שלא עושה הפסיכולוגיה המודרנית (ולחלופין - אריק שרון), עושים כנראה הגונגים מטיבט, קערות החרס ומיתרי הקול של בריג'ט קשטן. אם כל זה עדיין נשמע לכם מופרך, אציין רק שקשטן (48) היא פסיכולוגית קלינית בכירה, שלמדה פילוסופיה ב"סורבון" ועבדה כפסיכולוגית ראשית במרכז לבריאות הנפש בטירת-הכרמל במשך יותר מעשור. רבים אולי יטענו שהיא מגלה כרגע הזדהות מופרזת עם מושאי הטיפול שלה, אבל הם לא כוללים את ראשי הביטוח הלאומי. אותו מוסד ממלכתי, שמפנה אנשים עם בעיות נפשיות קשות לאותו טיפול בדיוק המפורט לעיל אצל קשטן. בין המופנים ניתן למצוא גם כאלה שקרובי משפחתם נספו בפעולות טרור, דוגמת נעמי מיבר ששכלה את בתה לפני חמש שנים בפיגוע. קשטן מספרת שבמסגרת הטיפולים הצליחה אפילו לקשר בין מיבר לבין בתה המנוחה, ומדובר בדיאלוג הנמשך עד היום. אבל הישראלים, מתברר, נעזרים בכלים מוזיקליים גם בסיטואציות פחות טראגיות, או מיסטיות, והם עושים זאת ב המוניהם. ניקו לוי (49) מפעיל כבר שמונה שנים סדנה מוזיקלית בת שעה, בתוך המבנה שהקים ביישוב הגלילי הררית. הסדנה, המבוססת על ישיבה בעיניים עצומות והאזנה למגוון רחב של צלילים, הלקוחים מתוך תרבויות מוזיקליות שונות, מיועדת לקבוצות מאורגנות בנות עשרות אנשים. למרבית הפליאה, לא מדובר בציבורים הנוהגים לרחף בזמנם החופשי, אלא בעובדים של גופים כמו בנק לאומי, דפי זהב, בית החולים רוטשילד, משרד החינוך, מחלקת הרווחה של עיריית תל-אביב ואפילו עובדי שירות בתי הסוהר. ייתכן שהאחרונים היו שרויים עדיין תחת השפעת המוזיקה, בזמן בריחות האסירים הבטחוניים של העת האחרונה. ערן ליטווין (31), עורך מוזיקלי ברשת ג' ומנהל חנות תקליטים בתל-אביב, עלה כבר מזמן על הצורך החדש. "יותר ויותר לקוחות הגיעו אלי והתעניינו במוזיקה לצרכים של מדיטציה והילינג", הוא משחזר. "מדובר דווקא בהרבה אנשים מבוגרים, כולל 60 פלוס, עם החזות הכי סולידית בעולם. לאו דווקא הצעירים שחזרו אתמול מהודו. בשנים האחרונות אפשר בפירוש לשרטט עלייה תלולה בצריכה של מוזיקה כזו. עובדה שהיום לכל חנות רצינית יש לפחות שני סטנדים ענקיים של מוזיקת ניו אייג' וטבע, והצריכה רק עולה כל הזמן. אם בקופת חולים יש היום מחלקה של טיפולי רייקי ודיקור, אין סיבה שהזקנים שחיכו שם בתור לא ייצאו אחר כך ויקנו דיסק של ציוצי ציפורים".שירת המלאכים הישראלים גילו את כוחה הטיפולי של המוזיקה עוד הרבה לפני פרוץ האינתיפאדה. למעשה, הם עלו על הפטנט בעידנים שבהם "המצב" היה כינוי לפיגועי טרור מצד הפלישתים והיבוסים. די אם נזכיר את מלכנו המיוסר, שאול, שכדי להרגיע את נפשו הדוויה הזעיק את נגן הנבל הצעיר והאדמוני דוד. יהודייה צרפתייה בשם סוזן ונטורה, שנפטרה לאחרונה, הוציאה דיסקים שבהם הצליחה, לטענתה, לפענח את טעמי המקרא שמעל הטקסטים בספרים תהילים ושיר השירים, ולתרגם אותם לצלילים. על פי גישתה, הלחנים האלה הושמעו בידי הכוהנים בבית המקדש, ונועדו במפורש לסייע לבעיות נפשיות של המאמינים שעלו לשם לרגל. גם בתרבויות מערביות קדומות, כמו הקלטית, היו כוהנות שנהגו לרפא באמצעות צלילים. מרלין, הקוסם המיתולוגי מסיפורי המלך ארתור, הצליח להעביר אבני ענק מעל הים דרך נגינתו על הנבל, וגם נהג לנגן בפני הלוחמים לפני יציאתם לקרב, כדי להבטיח את נחישותם. אפילו פיתגורס, ההוא מהמשפט, דיבר על "מוזיקת הספרות", שעל פיה לכל תנועת כוכב יש צליל משלה, ולפיה כל הכוכבים יחד מנגנים סימפוניה קוסמית מדהימה, שמביאה את המאזין לה להרמוניה מושלמת. אבל כל התאוריו ת האלה נעלמו כמעט לחלוטין מהמערב בימי הביניים ובעידן ציד המכשפות, והותירו את התרפיות המוזיקליות כנחלה כמעט בלעדית של תרבויות המזרח. בעשורים האחרונים, כשנקודות כמו הודו וטיבט חזרו להיות טרנד לוהט במערב, גם המכשפות המוזיקליות רשמו קאמבק. בריג'ט קשטן, במונחים האלה, היא רב מכשפה. את המטאטא שלה היא החליפה, אמנם, בקליניקות מרווחות בחיפה ובהרצליה פיתוח (השנייה נפתחה לאחרונה, לאור הביקוש הרב באזור המרכז), אבל בגין הסיפורים שאתם עומדים להתוודע אליהם, היו כבר שורפים אותה מזמן בכיכר העיר לפני מאות שנים. לפני 30 שנה, אגב, היו "רק"שולחים אותה להסתכלות. "החלום שלי היה תמיד לטפל באמצעות מוזיקה, ודרך החזרה לחיים הקודמים", היא מסבירה, "אבל עליתי לארץ לפני 25 שנה ומיד נכנסתי למערך הקונבנציונלי של הפסיכולוגיה, התחתנתי, עשיתי ילדים והזנחתי את החלום. לפני 11 שנה, כשהייתי פסיכולוגית ראשית במרכז לבריאות הנפש בטירת-הכרמל, החלטתי להתפטר כדי להתמקד בטיפולים פרטיים. הדבר הראשון שעשיתי היה לקנות נבל תנ"כי שראיתי בחלון ראווה בירושלים, וממש ביקש ממני לקנות אותו. החלטתי ללמוד לנגן בו לבד. אחרי כמה שנים, התחלתי פתאום לקבל מנגינות. אני לא קוראת לזה להלחין, כי הן לא שלי. "בחורה אחת, שטיפלה איתי בהתנדבות באנשים לקויים נפשית בחיפה, סיפרה לי שהבת שלה מחברת בין אנשים למלאכים. ביקשתי מהבת שתעשה גם לי את זה, ואז היא ישבה איתי ואמרה שאחד ממלאכי המוזיקה, אוריון, גבר גבוה בשיער שחור, יושב מולי ומשלב איתי ידיים. אותו אוריון מוזכר ב'איליאדה' של הומרוס כמוזיקאי דגול שאפילו הדולפינים הוקסמו מהשירה שלו ונשאו אותו עליהם אל החוף. הבחורה הזו שאלה אותי אם אני שומעת את השירה שלו, ועניתי שאני לא שומעת כלום. היא אמרה שאוריון מציע שאחזור הביתה, אקח את הנבל והמנגינה כבר תבוא. זה בדיוק מה שקרה. יצאה לי המנגינה הראשונה, והכי טובה שלי "מלחינים אולי קוראים לזה מוזה, אני מייחסת את זה לאוריון. זה קרה לפני שלוש שנים, ומאז התחלתי לקבל יותר ויותר מנגינות. התחלתי להלביש אותן על שירה מטאפיזית, ונוצרו חמישה שירים ושתי מנגינות בלי מילים. אחת מהן קיבלתי כשהייתי בירח מלא של פורים בסדנה בים המלח. יצאתי החוצה, הרגשתי מחוברת לעצמי וליקום והתחלתי לרקוד עם ההרים. למחרת הגיעה המנגינה. במקביל, יותר ויותר אנ שים אמרו לי שלקול שלי יש איכויות של ריפוי. זה חיבר אותי מחדש לייעוד שלי. אמרתי, 'מה, אני, פסיכולוגית קלינית בכירה, אתחיל לשיר'?, ובסוף החלטתי ללכת על זה. מצאתי מפיק מוזיקלי עם אולפן והקלטנו 14 קטעים לדיסק. רציתי לקרוא לו 'מסע של נשמה', אבל הבת המנוחה של נעמי מיבר, שהתחברתי אליה בטיפול, יצרה איתי קשר והציעה את השם 'התעלות'. היא, ומדריכים אחרים שתקשרו איתי רוחנית, גם יעצו לי להקליט צלילי טבע, כי חייב להיות בדיסק חיבור בין שמים וארץ והדריכו אותי לגבי הגרפיקה של העטיפה".התוצאה היא איור של קשטן, אשה יפהפייה ומרשימה, עם עיניים כחולות פעורות לרווחה, כשהיא עטופה בגלימה לבנה ומקרבת את פיה לקונכייה גדולה. למה קונכייה, בעצם? "היועצים הרוחניים שלי גילו לי שהייתי כוהנת גדולה ביבשת האבודה אטלנטיס, ריפאתי באמצעות שירה והיו מלווים אותי בקונכייה. זה מאוד הפתיע אותי. ידעתי שהייתי כוהנת, אבל לא באטלנטיס". טיפול בשרית חדד או.קיי. אין ספק שהציטוטים האחרונים נשמעים סהרוריים לחלוטין, גם עבור מי שהמילה מדיטציה לא זרה לו. אבל קשטן, כאמור, זוכה להכרה ממסדית בדמות הביטוח הלאומי, ובנוסף מעבירה הרצאות על בסיס קבוע לחברי הסתדרות המורים, ומכשירה פסיכולוגים קלינים אחרים בטיפול מוזיקלי של גלגול נשמות. "אני יודעת שזה נשמע מטורף לגמרי", היא אומרת, "אבל אינספור מחקרים מדעיים הוכיחו שלמוזיקה יש כוחות מרפאים ואפקטיביים מאוד. טיפול באמצעות הוצאת קולות הוא אפקטיבי במיוחד, כי הוא מצליח לפרוץ מעבר לאמצעים הרגילים. יש לי, למשל, מטופלת שעברה אונס קשה, ודרך הקול שלי אני מעודדת אותה להוציא קולות של תסכול, שהם הרבה יותר עוצמתיים ממילים. אני גם שומעת בעצמי, מבפנים, את הצלילים שיכולים לרפא אותו אדם, ואז אני משדרת לו אותם". גם נורית פוקס (38), מרפאה הוליסטית מתל-אביב, מעידה כי המוזיקה היא אמצעי ריפוי יעיל במיוחד, דווקא במקרים שבהם כלו כל הקצים מבחינת המטפל. "הקול מצליח לעבוד על כל האנשים, כי הוא דרך ביניים", היא מסבירה. "זה משהו בין שיחה להחזקה ביד של קריסטלים. לכן הוא טוב גם לסקפטים, כי קל מאוד לחוות אותו. הקול עושה דברים לאנשים, באופן מיידי, כי הוא זמין וקרוב. זה יכול להרגיע, אבל גם להלחיץ ולהוציא מהם דברים קשים". בדומה להמצאות האנושיות הגדולות ביותר, גם פוקס גילתה את יכולות הריפוי הקוליות שלה על דרך המקרה. "כשהילדים שלי היו קטנים וניסיתי להרדים אותם", היא מספרת, "נואשתי מהשיטות הקונבנציונליות של להקריא סיפור, או ללטף. ואז, מתוך ייאוש, התחלתי לשיר להם בכל מיני תדרים, וזה עבד. הבנתי שלא צריך להיות זמר, או לעשות פיתוח קול, אלא רק להיות מכוונן". הכוונון של פוקס לא מתבטא בחזרה לגלגולים קודמים, אלא במילה שכבר נשמעת ידידותית בהרבה לאוזנו של הישראלי החדש. אנרגיות. "החלק האנרגטי של הטיפול שלי", היא מבארת, "מורכב בין היתר מהילינג בלתי אמצעי, שבו אני לא נוגעת במטופל. זה יכול להיעשות באמצעות הצמדה לגוף של קריסטלים ואבני חן, שהוא גם הולך איתם הביתה למשך כשבוע, או דרך החלק הקולי. כאן זה מאוד משנה מי ניצב מולי, כי מדובר בעבודה מאוד חושפנית. כמה שהישראלים חזקים בדיבור, ככה קשה להם להוציא קול שהוא לא מילים. מה שאני עושה זה שרה באופן אינטואיטיבי תדרים מסוימים, שאמורים להתחבר לתחנת הממסר שיש לכל אחד מאיתנו ולחולל זרימה בנקודות שבהן יש חסימה אנרגטית. אם הבן אדם רוצה, אני מבקשת ממנו להצטרף אלי. לשיר, לצרוח, מה שבא לו. זה מאפשר לו ליטול חלק אקטיבי בתהליך ופותח אותו רגשית לעוד מקום חווייתי. "מעט מאוד אנשים נשארים איתי עד הסוף בתהליך הזה של שירה. הטיפול הזה לא מרפא מיד, אלא עובד על תהליכים רגשיים ממושכים, ומצליח להוציא מהמטופלים הרבה תובנות חדשות. כשאני מתחילה לשיר את התדרים, היות שזה אינטואיטיבי לחלוטין, לפעמים אני לא יודעת לאן אני הולכת. קורה שאני משחררת קולות צרודים שלא נעימים לאוזן, או גבוהים בצורה בלתי נסבלת, ואז מעירים לי. לפעמים גם נכנסים לי קטעים מתוך שירים שחלק אחד שלי נתן להם ללכת לשם". החלק הזה של פוקס מהווה מחווה הוליסטית נאה למוזיקה הישראלית. גם אם הם כבר לא מככבים בחנויות התקליטים, התוצרים המקומיים לפחות מסייעים בסילוק חסימות אנרגטיות. אולי הם גם יוכלו להועיל לפתרון מצוקותיו הנוכחיות של בעז שרעבי, ששירו "לתת" מהווה כלי עבודה קבוע של פוקס. "אני משתמשת בו בתהליך של התחברות לתדר האנרגטי של הלב", היא מבהירה. "שירים בכלל משמשים אותי ליצירת אימפקט רגשי, בצמוד לדיבור. יש לי, למשל, סדנת משחקי שולחן של תשע שעות עם הנחיה, ואני שמה ברקע את 'החיים יפים' של אחינועם ניני. כשאני עובדת על חומרים הקשורים בילדות, אני נעזרת ב'שיר לשירה' של קורין אלאל, והקטעים הווקאליים של שלמה בר בדיסק 'יחף' עוזרים לי כמעט בכל תחום". מגוון האפשרויות כאן הוא, כמובן, בלתי נדלה. אפשר, למשל, להשמיע את "אתה תותח" של שרית חדד, ברקע של טיפול לגבר הסובל מאין אונות, או את השורה האלמותית "חתולים מחשבים את קצם לאחור", במפגש עם מטופל שחווה פרידה טראומטית מבעל חי קרוב. מאיינשטין לטיבט ואפשר גם להתעלם מהציניות הכמעט מתבקשת, ולנסות לרדת לשורש העניין. בדיוק כפי שעשה ערן ליטווין, שבא לטיפול המוזיקלי בגלל המחיר, ונשאר בגלל האור הבהיר. "הכניסה שלי לתחום היתה ממניעים מסחריים לגמרי", הוא משחזר. "כשראיתי בחנות שהמון לקוחות מחפשים דיסקים מהתחום הזה, קלטתי שהשוק המקומי לא מציע בכלל מוצרים כאלה. זה יוצר בעיה ללקוח, שבדרך כלל לא ממש מבין מה טוב, קונה דיסק רק בגלל העטיפה היפה שלו ומגלה בבית שמדובר בשעה של ציוצי ציפורים. החלטתי פשוט להיכנס לוואקום הזה, בצורה הכי צינית. הקמתי לייבל בשם 'הוויה', שהמטרה שלו היא הפקות מקור של מוזיקה טיפולית, שיופצו בחנויות הרגילות. ההפצה היא קריטית, כי חלק גדול מהדיסקים האלה נמכרים היום רק בחנויות רוחניות, שציבור גדול נרתע מכניסה אליהן. "ההפקה הראשונה שלי, היתה דיסק בשם 'שושנת הרוחות', שבאמת הופץ בידי אן.אם.סי ונמכר בחנויות רגילות. הדיסק היה פשוט אסופה של דרישות הקהל, שקלטתי מהחנות. בעיקר קולות מהטבע, עם רקע מוזיקלי. החידוש גם היה בעטיפה שנכתבה רק בעברית, ופירטה בדיוק מה יש בכל קטע. הדיסק מכר כבר יותר מ-3,000 עותקים, הישג יפה ל מוזיקה שבכלל לא מושמעת ברדיו ואין לה ביטוי תקשורתי". ליטווין, שבנשמתו הוא חובב מושבע של מוזיקה ישראלית משנות השבעים, ומחזיק באוסף גדול ברמות אובססיביות של יצירות אריק איינשטיין, סבר בתחילה שמדובר במשימה קלה. "זה נראה פשוט לגמרי, להקליט גלים, רוחות וציפורים ולהכניס הכל לאולפן. אבל זה לא. יש במוזיקה הזו חוקיות מעגלית שחייבת לחזור על עצמה, כדי להשלים את התהליך הפסיכולוגי. אחרת זה עלול לצאת מפחיד ולהשיג את האפקט ההפוך. לצורך הדיסק לקחתי מוזיקאי מקצועי בשם אבי אלבז, שבכלל מלחין מוזיקה למחול. לא ידעתי כלום, אז אמרתי לו 'תלחין ונשמע'. ואז, בצורה אינטואיטיבית, הקשבתי ואמרתי: 'זה מעצבן', 'זה מפחיד' וכולי. יצא אוסף להיטים, בעיקר ציוצי ציפורים, מים, קולות רקע של אנשים וצחוק של ילד. לאט-לאט, כשנכנסתי לעניין, החלטתי להסיר מעצמי את המעטה הציני ולהתנסות. עשיתי גם קורס בקערות טיבטיות שמפיקות צלילים כדי ללמוד איך זה עובד באמת. גיליתי שנכון שיש בתחום הזה גם המון שרלטנים, אבל מדובר באמת בטיפול אמיתי שמפגיש אותך עם עצמך". חוזרים לתימן. בניגוד לקשטן ולפוקס, שהגיעו לתחום מהצד הטיפולי, ולליטווין, שראה בו הזדמנות עסקית מפתה, ניקו לוי מהררית נכנס לטיפול המוזיקלי דווקא מכיוון הצלילים. הוא למד בעברו במוסדות כמו תלמה ילין, האקדמיה למוזיקה (מגמת הלחנה וניצוח) והשתתף בהרכבים קאמריים שונים כפסנתרן וכנגן קלרינט. אבל המעבר ליישוב הגלילי אפוף הרוחניות גרם לו ליצור את המופע/סדנה "צליל בטבע", שהוא מפעיל זה שמונה שנים " .הכל התחיל כששמעתי את המוזיקה של 'אודיסיאה בחלל"', הוא מספר. "הוקסמתי מהצליל החללי הזה, אבל היה אז יקר מאד להפיק אותו. לפני עשר שנים, כשקניתי סמפלר, הבנתי שאני כבר יכול ליצור את הצלילים לבד. לקחתי אולם בתוך מבנה תעשייתי ביישוב, והחלטתי להפעיל בו את העניין. הבנתי שאני רוצה ליצור מוזיקה שאנשים יוכלו להקשיב לה בעיניים עצומות ולעוף איתה לאן שהם רוצים. זה מין 'נשיונל ג'יאוגרפיק' מוזיקלי, שבנוי מצלילים אינדיאניים של ריקוד הגשם, מוזיקה אפריקאית, ריקוד מימי הביניים, ריחוף באינסוף ועוד ועוד. את הכל אני מלווה בנגינה על קלרינט, פעמונים, חלילי קנים למיניהם, קסילופון אפריקני, חמת חלילים בולגרי, פעמון טיבטי, קוויקה ברזילאית וקולות שהקלטתי באזור, ציפורים שצייצו אצלי במרפסת באביב, הים בעכו, נחל צלמון". עם הזמן, גילה לוי שהחוויה המוזיקלית התמימה שביקש להקנות למבקרים טומנת בחובה גם אפקטים נפשיים מיידיים וחזקים. שנאמר, פתאום קם מלחין בבוקר ומרגיש שהוא מטפל רוחני ומתחיל ללכת על זה. "באו אלי אנשים שרגילים להיות בשליטה עצמית מוחלטת, ופתאום הרגישו שהם עפים", הוא מסביר. "כאלה עם כאב ראש שיצאו בריאים לגמרי, ויש אפילו אנשים שסיימו את המופע עם החלטות מאוד חשובות לחיים. זה נשמע יומרני, אני יודע, אבל זה נכון. הרבה בוכים באמצע, ויש גם חיבורים לא צפויים לקרובים שכבר הלכו לעולמם". בין דפי המשוב שהשאירו האורחים אצל לוי, ניתן למצוא תיאורים דוגמת: "אני, בן אדם שתמיד מחובר לאדמה, הרגשתי איך לאט-לאט אני מתנתקת מהגוף ועפה לעבר שלווה ונינוחות לא מוכרת. הרגשתי את הצלילים במקומות רבים בגוף, בעיקר בבטן התחתונה", או "המוזיקה שלך לקחה אותי למקומות דמיוניים של פריחה, הכל ורוד, והביאה אותי לרגיעה שלא חוויתי שנים".לוי, שכמעט לא מתערב בדרך של הנחיה במהלך ה"מופע", מייחס הכל למוזיקה. כולל את השיבה לשו רשים. "הרבה עולים מרוסיה חוזרים דרך הצלילים לילדות שלהם שם", הוא מסביר, "והשבוע היתה אצלי תימנייה שממש חזרה לצנעא". יאפים עם ג'יפים ההסבר הטבעי, על פניו, לנהירה הזאת של ישראלים לריפוי באמצעות מוזיקה, יתקשר ל"מצב", ולצורך ההכרחי של כולנו באסקפיזם. צורך הגובר אפילו על השמרנות הישראלית הבסיסית. אבל המרואיינים לכתבה קושרים את הפופולריות הגוברת שלהם לא לאירועים האקטואליים, אלא לתהליכים חברתיים עמוקים בהרבה." בגלל שמגיעות אלי קבוצות מאורגנות", מסביר לוי, "אני נפגש עם כל החתכים של החברה הישראלית, ואני בהחלט יכול להגיד שיש בה הרבה יותר פתיחות היום לריפויים אלטרנטיביים. הריפוי המוזיקלי הוא חלק מהמגמה הזאת, והוא אפילו פחות מרתיע, כי כולם אוהבים מוזיקה. פתאום, כשמישהו אומר: 'אני מכיר אותך מגלגול קודם', הוא כבר לא נשמע תמהוני. כשאנשים מגיעים אלי למופע, הביטוי 'זה לא בשבילי' הולך ונעלם." "אני מייחסת את זה בעיקר לדור שחזר מהמזרח", מנתחת קשטן, "לצפייה בערוץ 8 ולכניסה של רוחניות לתרבות הפופולרית. למשל, הסרט 'סמסרה' שמוקרן עכשיו. כל אלה הופכים את הנושא להרבות פחות תמהוני. רוב האנשים שמגיעים אלי רחוקים מלהיות פריקים, במשמעות המסורתית של ההגדרה. אלה אנשים משכילים ונבונים, שכבר עבדו על עצמם בכל מיני דרכים ומ רגישים תקועים בדבר מסוים". "יש קשר מסוים למצב הבטחוני ולצורך של אנשים להירגע", אומר ערן ליטווין " . אבל הפופולריות של טיפול מוזיקלי גדלה בעיקר כי כל העולם האלטרנטיבי פתאום נהיה לגיטימי. אנשים רואים בטלוויזיה תוכניות של עינת ארליך וטוביה צפיר על טיפולים כאלה, ופתאום מה שאתמול היה ביזאר נהיה השכנה ממול. נכנסות אלי לחנות נשים מבוגרות, וקונות בשיא הטבעיות דיסק של חוה אלברשטיין ודיסק של קולות מהטבע". גם ד"ר דוד גורביץ', ראש המסלול לתרבות פופולרית בבית הספר לתקשורת של המכללה למינהל, רואה בנהייה אחרי טיפולים מוזיקליים חלק ממגמה עולמית רחבה, ולא רק אסקפיזם רגעי: "נכון שבמוזיקה הזו יש סוג של בריחה, כי היא מקנה תחושה של אירופה, של טבע, משהו לגמרי לא מזרח תיכוני. אבל מדובר בתופעה הרבה יותר רחבה, תופעת הניו אייג', שהפופולריות שלה בעולם המערבי החלה כבר בשנות השמונים. סוג של רוחניות עכשווית, כזו שלא מחייבת הרבה, רק פה ושם איזה קורס קטן בראש-פינה, או סדנה של שישבת במרכז. בתוך החבילה יש גם קבלה, מדיטציה ומוזיקה מדיטטיבית. " מדובר בטרנד יאפי למשעי, משהו נקי שמדיף מרוחניות. לכאורה, זו השפעה ברורה של תרבויות המזרח, שמהווה מחאה נגד התרבות המערבית, ההישגית והתחרותית. אבל אלה רק הצהרות, כי הצרכנים העיקריים של המוזיקה הזו הם מערביים לכל דבר, ממונעים בג'יפים ובעלי משכורות שמנות. להם יש פנאי להירגע לצלילי נחלים ושחפים".הפופולריות של המוזיקה הטיפולית מתפשטת כרגע גם לתחומים נוספים. שימוש במוזיקה ככלי טיפולי נפוץ אצל נשים בהריון. גם בקורס שמרני של הכנה ללידה ניתן למצוא היום הדרכה לגבי סוגי מוזיקה שיאפשרו ליולדת לחזור לעצמה ולפלוט את הקולות "הטובים" שיעזרו לה להתגבר על צירי הלידה. וקבלו גם את הטרנד הבא: שירה טיפולית בציבור, או כפי שקשטן מגדירה זאת, "שירה עילאית". "יושבים יחד ושרים בקולות גבוהים, בדרך כלל מזמורי תהילה לאל, או לכל ישות עליונה אחרת. המשתתפים בערב כזה יוצאים ממנו בתחושת התעלות", מסבירה הכוהנת מאטלנטיס. בקיצור, אל תסתכלו ככה על שרהל'ה שרון. "הכוהנת הגדולה של השירה בציבור" עוד תרפא אתכם מכל תחלואיכם, דרך ביצוע עילאי של "ים השיבולים".
next